Stieglitz Collection
דף הבית
על האוסף
חיפוש באוסף
 
ספר התורה ועיטוריו
שבת
ימים נוראים וסוכות
חנוכה
ט״ו בשבט
פורים
פסח
מחזור החיים
הבית
חפצים אישיים
ציור מאת מאוריצי גוטליב
 
English

מאוריצי גוטליב

מאוריצי גוטליב (1879-1856), בשמו העברי - משה דוד - נולד למשפחה יהודית אמידה, בעיר דרוהוביץ שבגליציה, פולין, שהייתה אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. בגיל 13 למד בבית-הספר לציור בלמברג ובגיל 16 באקדמיה לאמנות בוינה. בשנת 1874 התקבל ללימודים באקדמיה לאמנות בקרקוב. עד מותו, והוא בן עשרים ושלוש בלבד, הספיק לשהות תקופות קצרות בקרקוב, וינה, מינכן ורומא. גוטליב למד והושפע בעיקר מציוריו ודרך עבודתו של מורהו, הצייר הפולני יאן מטייקו (1893-1838) שחי בקרקוב, שהיתה בתקופה זו מרכז לאומני בפולין. אמן זה היה מעורה בתרבותה של פולין, בספרותה ולשונה. רוב תמונותיו מתארות מעמדים היסטוריים בתולדותיה של פולין.

במשך חייו הקצרים צייר מאוריצי גוטליב ציורים רבים והם סבבו סביב ארבעה נושאים. הווי החיים היהודיים: ״חתונה יהודית״, ״יום־כיפור״; סצנות ספרותיות: ״שיילוק ויסיכה״ (שייקספיר), ״אוריאל אקוסטה ויהודית״ (קארל גוצקו), ״פאוסט״ (גתה); איורים ל״נתן החכם״ (לסינג), ״יאנקל חושה״ (מתוך ״פאן טאדיאוש״ למיצקביץ׳) ועוד; סצנות היסטוריות: "ישו הדרשן" ו"ישו בפני שופטיו"; וציורי דיוקן: ״קוראנדה״ שהיה ראש קהילת יהודי וינה ופטרונו של האמן, ״ואהרמאן", ״לאורה״ אהובתו, דיוקן עצמו ודיוקני בני משפחתו, מורהו ומכריו. דיוקנים אלו מופיעים שוב ושוב בציורים שנושאיהם היסטוריים ובקומפוזיציות הגדולות: ״יום כיפור״, ״ישו הדרשן״ ו"ישו בפני שופטיו״. בתמונה האחרונה, זו שבאוסף, פניו של מאוריצי עצמו ניבטים מאחורי גבו של ישו, פניו של קיפא, הכהן הגדול, הן צדודיתו של מורהו, הצייר יאן מטייקו ופני האישה בלבוש הבהיר היושבת בגלריה, הם פניה של לאורה, אהובתו של הצייר.

כבר בתחילת דרכו הוכר מאוריצי גוטליב כאמן בעל כישרון, משכיל ומקובל בחברה. הוא ראה עצמו כבן העם הפולני, נאמן לארצו, אך כיהודי הוא נתקל בגילויים אנטישמיים. זיוה עמישי־מייזליש, במחקרה המקיף על ״ישו היהודי״ (JJA, 1982 ) מציינת אירועים נוספים, היסטוריים ותרבותיים, שהשפיעו על האמן ביצירותיו: הפירוש המודרני שניתן לדמותו של ישו-היהודי על-ידי היסטוריונים כמו היינריך גרץ וארנסט רנן, ובעיקר יצירתו של הפסל היהודי מארק (מרדכי) אנטוקולסקי - הפסל "Ecce Homo" משנת 1873. בתמונת ״ישו בפני שופטיו״, ישו מצויר כפי שההיסטוריון גרץ מציגו: יהודי המקפיד על שמירת מצוות, לבוש ציצית, בעל פיאות וזקן וכיסוי ראש. צדודית פניו בציור שונה מהסטראוטיפ של פני יהודי בעל אף גבנוני. הוא ניצב גאה וזקוף בניגוד לתפיסה הנוצרית של ישו העניו והכנוע. ציור זה מבטא את אחד השלבים בלבטיו של גוטליב לגבי זהותו הלאומית והדתית: בהיותו בן שבע־עשרה צייר את דיוקן עצמו בלבוש הפולני הלאומי. שלוש שנים לאחר מכן, בשנים 1877-1876, צייר את עצמו כ״יהודי הנודד הנצחי״ - אהסוור. את תמונת ״ישו בפני שופטיו״ צייר בשנת 1877, וצייר את פניו שלו ניבטות מאחורי גבו של ישו , אך כמתבונן שאינו מעורב. בשנת 1878 צייר את תמונת ״יום כיפור״, שבה השלים כנראה את ״הזדהותו מחדש״ כיהודי בבית-הכנסת. בשלב זה הוא ניסה למעשה ליצור דיאלוג עם העולם הנוצרי, לא כחלק ממנו כפי שניסה בראשית דרכו, אלא כיהודי שווה זכויות המציג את ישו כיהודי.